עיקול חשבון בנק או עיקול משכורת הם מהצעדים הקשים והמעיקים ביותר שבהם עלול להיתקל חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל. נשאלת השאלה – האם וכיצד ניתן לעכב עיקול שכבר הוטל על חשבון הבנק של החייב או על משכורתו? במאמר מקצועי ומקיף זה נסביר את האפשרויות במסגרת הליכי הוצאה לפועל בלבד (ללא דיון בהליכי חדלות פירעון כגון פשיטת רגל). עו"ד אורה צימברג, הנחשבת למומחית מובילה בתחום ההוצאה לפועל והגנה על חייבים, מדגישה כי הדין מעניק לחייבים מספר כלים להתמודד עם עיקולים – לעיתים עד כדי עיכוב זמני או אפילו ביטול של העיקול – אך הדבר תלוי בנסיבות, בפעולות שיינקטו ובשיקול דעת רשם ההוצאה לפועל.

עיקול חשבון בנק מול עיקול משכורת – הבדלים משפטיים ופרוצדורליים

ראשית, חשוב להבין את ההבדל בין עיקול המוטל על חשבון בנק לבין עיקול המוטל על משכורת (שכר עבודה) של החייב:

• עיקול חשבון בנק: זהו עיקול שמכוון לכספים ונכסים פיננסיים של החייב המוחזקים בחשבון הבנק שלו. מרגע הוצאת צו העיקול, הבנק נדרש להקפיא את הכספים בחשבון (עד גובה החוב) ולדווח ללשכת ההוצאה לפועל בתוך 10 ימים איזה סכום מצוי בחשבון שניתן לעקל. צו עיקול על בנק תופס לא רק כסף מזומן בחשבון העו"ש, אלא גם פיקדונות, חסכונות וניירות ערך שבבעלות החייב בחשבון. העיקול גם "עתיד לתפוס" כספים שייכנסו לחשבון במהלך תקופה קצובה (בדרך כלל עד 90 יום מיום המצאת הצו). כלומר, במשך כשלושה חודשים, כל סכום שהחייב יפקיד או שיגיע לחשבונו עלול להיתפס ולעבור לזוכה (הנושה) לכיסוי החוב. עיקול בנק הוא חד ופוגע: הוא עשוי לגרום להגבלת הפעולות בחשבון (כמו משיכת מזומן, העברות בנקאיות וכד'), ולעיתים החייב מגלה עליו באופן פתאומי כאשר כרטיסי האשראי מסורבים או כשהבנק מודיע לו על ההקפאה. בדרך כלל, אין לעיקול בנק "מנגנון מחזורי" אוטומטי – לאחר תום 90 הימים, אם החוב טרם נפרע במלואו, ייתכן שהזוכה יצטרך לבקש צו עיקול חדש כדי להמשיך לתפוס כספים נוספים שייכנסו לחשבון.

• עיקול משכורת: זהו עיקול המופנה אל המעסיק של החייב, אשר מורה למעסיק לעכב חלק משכר העבודה של החייב מדי חודש ולהעבירו ללשכת ההוצאה לפועל. מבחינה פרוצדורלית, עיקול משכורת הוא סוג של עיקול אצל צד שלישי (המעסיק נחשב צד ג' המחזיק בכספי השכר שמגיעים לחייב). עיקול משכורת הוא מתחדש מטבעו – כלומר, הוא אינו מוגבל לסכום המצוי ברגע נתון, אלא מתייחס למשכורות עתידיות של החייב. המעסיק חייב, עם קבלת הצו, לנכות את החלק המצוין בצו מכל תלוש שכר של החייב, ולהעבירו לטובת פירעון החוב עד לסילוק מלוא החוב או עד לקבלת הוראה אחרת מלשכת ההוצאה לפועל. יחד עם זאת, הדין מעניק הגנות מיוחדות לחייב בכל הנוגע למשכורתו: חל איסור מוחלט לעקל את מלוא שכר העבודה של חייב בהוצאה לפועל. חוק הגנת השכר קובע שעל המעסיק להשאיר בידי העובד החייב סכום מינימלי לצרכי מחייתו, שאינו בר-עיקול. סכום שכר מינימלי מוגן זה משתנה בהתאם למצבו המשפחתי והאישי של החייב, ומתעדכן מעת לעת (לדוגמה, נכון ל-2025, לחייב שהוא יחיד ללא בן זוג וללא ילדים יש להשאיר כ-2,535 ש"ח לפחות מהשכר החודשי, וסכומים גבוהים יותר לחייב עם משפחה; בכל מקרה יש להשאיר לפחות 80% משכר הנטו בידי החייב, אם ההכנסה נמוכה במיוחד). המשמעות היא שבעיקול משכורת, רק חלק מהשכר מעוקל (לפי צו העיקול ובהתאם למגבלות החוק), ואילו את היתרה החייב ממשיך לקבל למחייתו. חריג בולט לכך הוא תיק מזונות: כאשר החוב הוא דמי מזונות, החוק מתיר לעקל גם את מלוא השכר של החייב במזונות, משום שחוב מזונות זוכה לעדיפות מיוחדת. מבחינת משך התוקף – עיקול משכורת חל על משכורות שמגיעות לחייב בתוך תקופה הקבועה בצו (לרוב עד 3 חודשים מיום הצו, בדומה לעיקול בנק). אם בתום התקופה החוב לא נפרע, הזוכה יכול לבקש להאריך או להוציא צו עיקול נוסף להמשך גבייה מהמשכורת.

בתמצית, עיקול בנק הוא לרוב חד-פעמי לטווח קצר (מכה כספית מיידית בחשבון העו"ש ונכסי החייב בבנק), בעוד שעיקול משכורת הוא מנגנון מתמשך הנוגס בהכנסתו החודשית של החייב באופן שיטתי. שניהם הליכי גבייה יעילים אך בעלי אופי שונה: עיקול הבנק עלול לשתק את הפעילות הפיננסית של החייב באופן מיידי, ועיקול השכר מפחית באופן עקבי את הכנסתו הפנויה. כמובן, ניתן לנקוט בשני הסוגים גם יחד (לדוגמה, זוכה עשוי לבקש גם עיקול חשבון וגם עיקול שכר במקביל) כדי להגביר את הלחץ על החייב.

צו עיקול – מתי נשלח ומה משמעותו?

צו עיקול בהוצאה לפועל נשלח בדרך כלל לאחר פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד החייב ובחלוף המועד שבו החייב אמור היה לשלם את חובו או להסדירו (למשל לאחר שהומצאה לחייב אזהרה בתיק והוא לא שילם בתוך הזמן שנקצב באזהרה). הזוכה (בעל החוב) רשאי להגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה להטלת עיקולים שונים על נכסי החייב, וצו העיקול יוצא מטעם רשם ההוצאה לפועל. מרגע שהרשם חותם על צו עיקול, הוא נשלח לצד השלישי המיועד – למשל, לבנק שבו מתנהל חשבון החייב, או למעסיק שבו עובד החייב – לפי הפרטים שהזוכה סיפק.

כאשר הצו מגיע לצד השלישי, חלה עליו חובה חוקית לפעול באופן מיידי לתפיסת הנכס של החייב הנמצא ברשותו:

• במקרה של בנק: הבנק יקפיא באופן מיידי את הסכומים הזמינים בחשבון החייב (ועד לגובה החוב בתיק). בנוסף, על הבנק לדווח ללשכת ההוצאה לפועל, תוך 10 ימים מקבלת הצו, מהו הסכום שנתפס ובאילו נכסים (כסף בעו"ש, פיקדונות, חסכונות וכו'). מרגע קבלת צו העיקול, החייב לא יכול לבצע משיכות או העברות מהחשבון לגבי הכספים שעוקלו. חשוב להבין כי מבחינת החייב, משמעות צו העיקול היא שהכספים המעוקלים אינם בשליטתו עוד – הם "נעולים" בחשבון ורשומים כמעוקלים, ועתידים (לאחר החלטות מתאימות) לעבור לידי הזוכה לתשלום החוב. בדרך כלל, בשלב ראשון מדובר בהקפאה: הכסף לא מיד מועבר לנושה, אלא מעוכב ומחכה להמשך הליכים, כגון בקשת מימוש העיקול על ידי הזוכה.

• במקרה של מעסיק (עיקול משכורת): המעסיק, עם קבלת צו העיקול, חייב להקצות חלק משכרו הקרוב של העובד (החייב) לטובת העיקול. עליו לדווח לרשם ההוצאה לפועל, תוך 10 ימים, אילו נכסים של החייב הוא מחזיק ואלו משכורות יגיעו לחייב אצלו בתקופה הקרובה (לרוב 3 חודשים). המעסיק מנוע מלשלם לחייב את החלק המעוקל מן השכר – במקום זאת, סכום זה יועבר לחשבון ההוצאה לפועל לצורך פירעון החוב. מבחינת החייב, משמעות הצו היא שביום המשכורת הוא יקבל מהמעסיק רק את חלק השכר שאינו מעוקל (הסכום המוגן), בעוד שהיתרה תלך לכיסוי החוב. צו העיקול יישאר בתוקף לאורך התקופה הנקובה (או עד שהחוב ישולם), כך שהחייב ימשיך לסבול מניכוי שכר בכל משכורת עתידית כל עוד הצו תקף.

לסיכום סעיף זה: צו עיקול נשלח לאחר שהחייב לא סילק את החוב במסגרת הזמנים שהוקצבו, והוא מהווה הוראה רשמית לצד שלישי "להקפיא" נכסים או כספים של החייב. מהרגע שהצו הומצא לבנק או למעסיק, החייב מאבד זמנית את הגישה לאותו רכוש/כסף: בחשבון בנק הכסף מוקפא ואסור לשימוש, ובשכר עבודה – חלק ניכר מהמשכורת "נחטף" לטובת החוב. העיקול יישאר בעינו עד לנקיטת צעדים נוספים: למשל, אם הזוכה יבקש לממש את הכספים, או עד החלטה אחרת של רשם ההוצאה לפועל (כגון עיכוב או ביטול העיקול כפי שנדון בהמשך).

זכויות החייב בבקשה לעכב את העיקול – בקשות והתנגדויות אפשריות

חייב שרוצה להתמודד עם עיקול המוטל עליו ולנסות לעכבו, אינו חסר אונים. הדין מאפשר מספר פעולות והליכים שהחייב רשאי לנקוט בכדי לבקש עיכוב (הפסקה זמנית) או אפילו ביטול של העיקול, בהתאם לנסיבות. בין הצעדים העיקריים העומדים לרשות החייב:

• בקשה לעיכוב הליכים: זהו ההליך המרכזי שבאמצעותו יכול החייב לפנות לרשם ההוצאה לפועל ולבקש לעצור באופן זמני את המשך הליכי הגבייה נגדו. "עיכוב הליכים" פירושו הקפאה גורפת של כל ההליכים בתיק ההוצאה לפועל (לרבות עיקולים, הגבלות וסנקציות אחרות) עד החלטה חדשה. חייב רשאי להגיש בקשה כזו בכתב ללשכה, ולטעון בה את הנימוקים מדוע מן הראוי לעכב את ההליכים בעניינו. חשוב לציין שהחוק מגביל את סמכות הרשם להורות על עיכוב כולל של הליכים למקרים מסוימים בלבד (המפורטים בחוק), ולכן החייב צריך לבסס את בקשתו על אחת העילות המוכרות. לדוגמה, אם החייב מתכנן להגיש ערעור על פסק דין או על החלטת רשם, ניתן לבקש עיכוב הליכים עד להכרעה בערעור; או אם החייב טוען טענת "פרעתי" (כלומר, שהוא כבר פרע את החוב או חלקו), הוא רשאי לבקש עיכוב עד לבירור הטענה. עיכוב הליכים, ככל שיוחלט עליו, עוצר נקיטת הליכים חדשים ו"משאיר את המצב כפי שהיה" ברגע העיכוב (אך לא בהכרח משחרר נכסים שכבר עוקלו, אלא אם יוחלט על ביטול, כמוסבר בהמשך).

• בקשה להשהיית הליך מסוים (עיכוב הליך פרטני): במקרים שבהם החייב רוצה לעכב פעולה ספציפית כגון עיקול משכורת או עיקול חשבון בנק, ולא את כלל ההליכים בתיק, הוא יכול להגיש בקשה להשהיית אותו הליך. "השהיית הליך" משמעותה הפסקה זמנית של פעולה מסוימת, בעוד ששאר ההליכים בתיק יכולים להימשך. למשל, חייב יכול לבקש להשהות את עיקול המשכורת בלבד, כדי שיוכל להמשיך להתפרנס בתקופת הבקשה. גם בקשה זו יש להגיש בכתב לרשם ההוצאה לפועל, לפרט את ההליך המסוים שמבקשים להשהות (למשל, "עיכוב עיקול משכורת") ואת הנימוקים לכך. הסמכות של רשם ההוצאה לפועל להשהות הליך נתונה לשיקול דעתו הרחב, והוא בוחן אם יש הצדקה להקפיא זמנית את ההליך לטובת מתן סיכוי לחייב להסדיר את חובו מבלי לפגוע בזוכה יותר מהנדרש. למעשה, השהיית הליך היא "עיכוב ממוקד" – לדוגמה, הרשם יכול להורות שהעיקול על חשבון הבנק יושהה (ולא יתבצעו עיקולים חדשים על כספים שייכנסו לחשבון), כדי לאפשר לחייב מרחב נשימה לטיפול בחוב, בעוד שהגבלות אחרות בתיק אולי יישארו בתוקף.

• טענת "פרעתי": זו טענה משפטית ייחודית בהוצאה לפועל, שבה חייב טוען כי לאחר מתן פסק הדין (או לאחר יצירת החוב) הוא כבר שילם את החוב, כולו או חלקו, או שקיימת סיבה אחרת שבגינה החוב אינו צריך להיות משולם (למשל, החוב התקזז או בוטל). העלאת טענת "פרעתי" מתבצעת בפני רשם ההוצאה לפועל, ואם היא מוגשת כדין, הרשם רשאי לעכב את ההליכים עד בירור הטענה (אם הוא מוצא שיש טעמים מיוחדים לכך). במקרה שרשם ההוצאה לפועל מתרשם שטענת "פרעתי" אינה טורדנית ושיש בה ממש, הוא יכול לתת צו עיכוב זמני של עיקולים וגבית החוב עד שיכריע אם אכן החוב נפרע. יש לשים לב שטענה זו דורשת הוכחות (כגון קבלות, אסמכתאות תשלום וכו'), והיא הליך פורמלי המחייב דיון והכרעה.

• התנגדות לביצוע שטר או לתביעה על סכום קצוב: לא בכל תיק הוצאה לפועל החוב נקבע כבר בפסק דין; ישנם תיקים שנפתחים בלשכה בגין צ'קים (שטרות) או חובות כספיים קצובים ללא פסק דין. במקרים כאלה, החוק מעניק לחייב זכות להגיש התנגדות לביצוע בתוך פרק זמן מסוים. אם החייב מגיש בזמן התנגדות לביצוע שטר או לתביעה על סכום קצוב, ההליך בעצם עובר למסלול של התדיינות בבית משפט, ומעוכבים באופן אוטומטי הליכי ההוצאה לפועל (לרבות עיקולים) עד להכרעת בית המשפט. כלומר, הגשת התנגדות כדין מהווה "עיכוב הליכים" עצמי מכוח החוק. גם אם המועד להגשת התנגדות עבר, לחייב עדיין יש סיכוי – הוא יכול לבקש מהרשם לקבל התנגדות באיחור, ובמקביל לבקש לעכב את ההליכים עד להכרעה בבקשתו. הליך זה למעשה מעמיד בסימן שאלה את עצם החוב, ולכן מעכב גבייה בכפייה כל עוד הוא תלוי ועומד.

• עמידה בצו תשלומים ("חייב משלם"): במצב שחייב כבר החל לשלם את חובו בתשלומים חודשיים כפי שנקבע לו בצו תשלומים, החוק מאפשר לו לבקש עיכוב של חלק מההליכים האחרים. מוכר המונח "חייב משלם" – חייב שמקיים את הוראות צו התשלומים. אם החייב משלם מדי חודש כפי שנקבע לו, הוא יכול להגיש בקשה מיוחדת לרשם ההוצאה לפועל לעיכוב הליכים בשל היותו "חייב משלם". הרציונל הוא שאם החייב מפגין רצינות ומשלם באופן סדיר את חובו בתשלומים, אין צורך להכביד עליו בעיקולים נוספים כמו עיקול משכורת או הגבלות, כל עוד הוא עומד בתוכנית התשלומים. במידה ובקשה כזו מאושרת, הרשם יכול לעכב עיקולים מסוימים (ואף לבטל הגבלות) כדי לאפשר לחייב להמשיך לשלם את חובו בהדרגה. כמובן, אם החייב יפסיק לשלם ויפר את הצו, הזוכה יוכל לבקש לחדש את ההליכים שנעצרו.

• הסדר עם הזוכה (מחוץ לכותלי ההוצאה לפועל): לצד ההליכים המשפטיים, תמיד פתוחה בפני החייב הדרך לנהל מו"מ עם הזוכה ולהגיע להסדר תשלומים מרצון. אם החייב והזוכה מגיעים להסכמה על פריסת החוב או על דחיית תשלומים, ניתן (ורצוי) ליידע את לשכת ההוצאה לפועל ולבקש על בסיס ההסכמה הזאת לעכב את ההליכים. למעשה, כאשר הזוכה מסכים לעיכוב או ביטול העיקול (למשל, כי קיבל חלק מהחוב או הגיע להבנות עם החייב), רשם ההוצאה לפועל בדרך כלל יכבד זאת. לדוגמה, זוכה עשוי להגיש לרשם "בקשה בהסכמה" לעיכוב הליכים לאחר שהחייב שילם מחצית מהחוב והתחייב לשלם את היתרה בפריסה – במקרה כזה, לרשם יש סמכות לעכב את העיקול בהתאם להסכמת הצדדים. לכן, תמיד מומלץ לנסות להשיג הסכמה מהזוכה, ואם זה מצליח – ניתן לתרגם זאת לבקשה רשמית משותפת לעיכוב או ביטול העיקול.

צעדים אלה אינם בהכרח פשוטים, ולעיתים כרוכים בהליכים משפטיים ודיונים בפני הרשם. עו"ד אורה צימברג, מומחית בהגנה על חייבים, ממליצה לחייבים לפעול במהירות ובמקצועיות: מיד עם הטלת העיקול, לפנות לייעוץ משפטי ולבחון איזו מהבקשות רלוונטית, להכין את המסמכים הדרושים ולהגיש את הבקשה כדין. פנייה מנוסחת היטב ומבוססת בראיות מגדילה את סיכויי החייב לקבלת סעד של עיכוב או ביטול העיקול.

טופס בקשה לעיכוב הליכים – מה כוללת הבקשה ואילו מסמכים מצרפים?

כדי לבקש באופן רשמי עיכוב של עיקול (או של הליכים בכלל) בהוצאה לפועל, על החייב להגיש בקשה בכתב ללשכת ההוצאה לפועל שבה מתנהל תיק החוב. ישנו טופס ייעודי לכך: טופס 214 – "בקשה לביטול או עיכוב או חידוש הליכים והגבלות" (שם ארוך שמשמעותו שהטופס משמש גם לעיכוב הליכים). ניתן להשיג טופס זה באתר רשות האכיפה והגבייה או בלשכות ההוצאה לפועל, והוא כולל פרטים מובנים למילוי. בעת מילוי והגשת הבקשה, יש לשים דגש על הנקודות הבאות:

• פרטי החייב והתיק: חובה לציין את פרטי החייב (שם, ת"ז) ופרטי תיק ההוצאה לפועל (מספר התיק, פרטי הזוכה) כדי שהלשכה תזהה במדויק את העניין. כמו כן, יש לציין אם החייב מיוצג על-ידי עורך דין (כיום, חייבים המיוצגים בעו"ד חייבים להגיש בקשות באופן מקוון באמצעות מערכת ייעודית, בעוד חייבים ללא ייצוג יכולים להגיש גם ידנית בטופס).

• סוג הבקשה וסעד מבוקש: בטופס יש לסמן או לציין את מהות הבקשה. כאן החייב יפרט שהוא מבקש לעכב הליכים בתיק, או לעכב עיקול מסוים (למשל "עיכוב הליך עיקול המשכורת") לפי הצורך. חשוב להיות ברור – האם מבוקש עיכוב של כל הליכי ההוצאה לפועל נגד החייב, או רק של פעולה ספציפית. ניתן לכתוב בכותרת הבקשה, למשל: "בקשה דחופה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל ולעיכוב עיקול משכורת במסגרתם".

• נימוקים משפטיים ועובדתיים: זה לב הבקשה. יש לפרט בצורה מסודרת את הסיבות שבגינן מבוקש העיכוב. הנימוקים יכולים להיות מגוונים, בהתאם למצב: אם החייב עומד בצו התשלומים ונטל על עצמו לפרוע את החוב – יצוין שהוא "חייב משלם" שמבקש עיכוב עיקולים כדי שיוכל להמשיך לשלם; אם החייב נקלע לנסיבה רפואית או כלכלית חריגה שמונעת ממנו להתמודד עם העיקול – הדבר יפורט; אם הוגש או עומד להיות מוגש ערעור לבית משפט – יצוינו פרטי הערעור ויצורף עותק ממנו; אם נטענת טענת "פרעתי" – יצוינו הפרטים מתי וכיצד שולם החוב או חלקו; אם הושג הסדר עם הזוכה – יש לתאר את תנאי ההסדר וכמובן לצרף ראיות לו. הנימוקים צריכים להבהיר לרשם מה יקרה אם לא יעוכב ההליך – למשל, "אם לא יעוכב עיקול המשכורת, לא אוכל לשלם את שכר הדירה וההוצאות ההכרחיות למשפחתי החודש, וכך לא אוכל גם להתייצב לעבודה ולהשתכר" – ובמקביל להראות מדוע הזוכה לא ייפגע מהותית מעיכוב המבוקש (למשל, כי החייב מציע לשלם סכום חודשי קבוע, או כי העיכוב הוא לתקופה קצובה לצורך הגשת ערעור וכו').

• צירוף מסמכים תומכים: לבקשה יש לצרף כל מסמך שעשוי לתמוך בטענות החייב. מסמכים לדוגמה: אישורי תשלום המעידים שהחייב שילם סכומים על חשבון החוב; דפי חשבון בנק ותלושי שכר המדגימים את מצבכם הכלכלי; מכתב מהרופא או מסמכים רפואיים אם נטען למצב בריאותי הפוגע ביכולת ההשתכרות; עותק מהסכם פריסת חוב שנחתם עם הזוכה (אם קיים) או התכתבויות רלוונטיות עם הזוכה; עותק מהערעור שהוגש לבית המשפט, וכיוצא באלה. מסמכים אלה חיוניים כדי להראות לרשם שמדובר בבקשה כנה ומבוססת ולא בטענות בעלמא.

• תצהיר ואימות: במקרים רבים, בפרט כשהבקשה מבוססת על עובדות אישיות של החייב (מצבו הבריאותי, הכלכלי וכו'), נהוג לצרף תצהיר חתום בפני עורך דין המאמת את העובדות שנטענות בבקשה. התצהיר מחזק את אמינות הבקשה. יש לבדוק בדרישות האם נדרש תצהיר; אם כן – לצרפו כנדרש, כדי למנוע דחייה על בסיס טכני.

• אופן הגשה וסימון דחיפות: את הטופס המלא והחתום (כולל המסמכים) יש להגיש בלשכת ההוצאה לפועל. ניתן גם לשלוח בדואר או להגיש מקוון (בהתאם לכללים). אם הבקשה היא דחופה, חשוב לציין זאת באופן ברור (למשל, בכותרת לציין "בקשה דחופה" ובגוף הבקשה להסביר מדוע הדחיפות – למשל "משכורת החייב עתידה להשתלם בעוד יומיים ואם לא יעוכב העיקול, היא תיתפס במלואה"). קיימת אפשרות במסגרת לשכות ההוצאה לפועל לסווג בקשה כבקשה דחופה, ואז היא מטופלת במהירות רבה יותר (לעיתים בתוך יום עסקים אחד, כפי שנפרט בהמשך).

ראוי להדגיש, כי מילוי נכון של הבקשה וצרוף מלא של מסמכים יכולים לעשות את ההבדל בין בקשה שמתקבלת ומעכבת את העיקול, לבין בקשה שנדחית מחוסר ביסוס. לכן, מומלץ לבצע זאת בליווי גורם מקצועי. עו"ד אורה צימברג, בעלת ניסיון רב בטיפול בהליכי הוצאה לפועל, מסייעת ללקוחותיה להכין בקשות לעיכוב או ביטול עיקולים באופן המגדיל את סיכויי ההצלחה – כולל ניסוח משכנע, איסוף הראיות המתאימות והגשה דחופה במידת הצורך.

שיקולי רשם ההוצאה לפועל בבואו להחליט בבקשה

רשם ההוצאה לפועל (שהוא הגורם השיפוטי המוסמך להחליט בבקשות בהוצאה לפועל) ישקול שורה של שיקולים לפני שיחליט אם להיעתר לבקשת החייב ולעכב עיקול מהבנק או מהמשכורת. בין השיקולים העיקריים ניתן למנות:

• עילה חוקית לעיכוב: ראשית, הרשם יבדוק האם הבקשה מבוססת על אחת העילות המוכרות בחוק לעיכוב הליכים. החוק מפרט מקרים בהם ניתן לעכב הליכים, כגון כוונה לערער על החלטה, טענת "פרעתי", טענת צד ג' לגבי נכס מעוקל, הגשת התנגדות באיחור וכיו"ב. אם הבקשה אינה נופלת לאחת הקטגוריות הללו, באופן עקרוני לרשם אין סמכות חוקית לעכב את ההליכים באופן גורף. עם זאת, גם אם אין עילה "מובהקת" בחוק, לפעמים ניתן לפרש את הנסיבות כך שהן ייכנסו לגדר אחת העילות (למשל, אם החייב טוען שהחוב שולם חלקית – זה נכנס בגדר "פרעתי"; אם החייב עומד בצו תשלומים – ניתן לראות בזה בקשה בהסכמה לעכב הליכים וכו').

• תום לב והתנהלות החייב: הרשם יבחן את התנהגות החייב עד כה. האם החייב התעלם מההתראות ומהאזהרה ולא שילם דבר, ורק אחרי שעוקל חשבונו הוא מתעורר? או שמא החייב גילה נכונות לשלם, שילם סכומים, או פנה לזוכה לנסות להגיע להסדר עוד לפני העיקול? חייב שפועל בתום לב ומשתף פעולה (למשל, כבר התחיל לבצע תשלומים, או פנה מיוזמתו להוצאה לפועל בבקשת צו תשלומים מוקדם) ייתפס באור חיובי יותר, והסיכוי שיעכבו לו הליכים גבוה יותר. מאידך, אם נראה שהחייב התחמק, לא תקשר, והבקשה לעיכוב באה רק כ"טקטיקה" לדחות את הקץ – הרשם יהיה חשדן יותר ויידרש לנימוקים חזקים.

• מאזן הנזקים – פגיעה בחייב לעומת פגיעה בזוכה: אחד השיקולים המרכזיים הוא מידת הנזק והפגיעה שכל צד יספוג אם יוחלט כך או אחרת. הרשם ישקול: מה יקרה אם לא יעוכב העיקול? האם החייב ומשפחתו יישארו ללא מקור קיום בסיסי? האם החייב יאבד את מקום עבודתו בגלל העיקול (למשל, אם חשבון הבנק שלו מעוקל והוא לא יכול לשלם הוצאות עסק, או אם עיקול משכורת גורם למעסיק לפטר אותו)? אם העיקול מביא את החייב למצב של חוסר יכולת מוחלט להתקיים, זה שיקול כבד לטובת עיכובו, שכן בסופו של דבר המטרה היא לגבות את החוב ולא להרוס את חייו של החייב – הריסת יכולתו להשתכר תסכל את הגבייה גם מנקודת ראות הזוכה. מן העבר השני, הרשם ישאל: מה המשמעות של עיכוב ההליך מבחינת הזוכה? האם הזוכה נפגע באופן משמעותי מדחייה מסוימת בגבייה? למשל, אם עיכוב העיקול יאפשר לחייב לשלם מיוזמתו סכום משמעותי תוך פרק זמן קצר, הזוכה אולי כלל לא יינזק אלא להפך – יקבל תשלום מרצון במקום גבייה בכפייה. אך אם העיכוב הוא ללא אופק ברור והזוכה יישאר בידיים ריקות, גם את זה הרשם ישקול. במילים אחרות, הרשם יבצע איזון אינטרסים: הגנה על החייב מפני פגיעה בלתי מידתית לעומת הגנה על זכויות הזוכה לקבל את כספו.

• סיכויי החייב להצליח בהליך שמצדיק את העיכוב: במקרים בהם הבקשה מסתמכת על כך שיש הליך משפטי אחר תלוי ועומד (כגון ערעור שהחייב הגיש, או תביעה שהחייב מתכוון להגיש לגבי החוב, או טענת פרעתי שבירור האמת שלה דורש זמן) – הרשם ינסה להעריך האם יש ממש בהליך הזה. אם למשל החייב מציג ראיות טובות לכך ששילם חלק ניכר מהחוב, או שיש טעות בחישוב החוב, או שהערעור שלו מבוסס על סוגיה רצינית – הרשם יטה יותר לעכב את העיקול עד שתתקבל הכרעה. אבל אם מתברר לרשם שהסיכוי של החייב בערעור או בטענה שהעלה הוא אפסי (לדוגמה: החייב טוען "פרעתי" בלי שום קבלה או מסמך, או מערער על פסק דין מובהק בלי נימוק משפטי רציני) – הרשם לא ירצה לעכב את גביית הכסף שמא זה רק תרגיל דחיה, ולכן ייטה לדחות את הבקשה.

• יכולת החייב ופתרונות חלופיים: שיקול נוסף הוא בחינת מצבו הכלכלי של החייב והאם יש חלופה פרקטית לעיקול. לפעמים, חייב יטען בבקשה: "אם תעכבו את עיקול הבנק, אוכל לקחת הלוואה ולשלם חלק מהחוב", או "אם תעוכב משכורתי לחודשיים, אצליח למכור רכב או נכס קטן ולהפחית את החוב". הרשם ישקול האם ההצעה של החייב ריאלית והוגנת. אם החייב מציע חלופה מוחשית (כמו תשלום סכום מיידי, או מתן בטוחה, או ערבים) – זה עשוי להטות את הכף לטובת מתן עיכוב. בהקשר זה, חשוב לדעת שלרשם ההוצאה לפועל יש סמכות לדרוש הפקדת ערובה (ביטחון כספי) כתנאי לעיכוב הליכים, כדי להגן על האינטרס של הזוכה. כלומר, הרשם יכול לומר: "אעכב את העיקול, אבל רק אם החייב יפקיד סכום X כערבון שבסוף יילך לזוכה אם הוא יזכה". אם לחייב אין יכולת כזו, הוא יכול לבקש פטור מערובה מטעמי צדק (למשל להראות שממש אין לו ושאם יחויב בערובה – נגזל ממנו היתרון שבעיכוב). החלטה על דרישת ערובה תלויה בנסיבות: בעיכוב קצר מועד לצורך ערעור, לעיתים נדרשת ערובה, אך אם מדובר בעיכוב משום שהחייב במצב קשה, הרשם עשוי לוותר על דרישה כזו.

• התרשמות כללית ומידתיות: לבסוף, רשם ההוצאה לפועל יבקש לעשות צדק ומידתיות במצב הקונקרטי. תפקידו לאזן בין הפעלת כלי הגבייה לבין מניעת אכיפה דרקונית מדי. למשל, אם רשם משתכנע שעיקול המשכורת במצב הנתון הוא צעד דרסטי מדי – נניח, החייב משלם כל חודש לפי צו ועדיין הוטל עליו עיקול משכורת שמוסיף עליו ריביות ועומס – הוא עשוי לקבוע שהעיקול אינו מידתי ולהורות על עיכובו (ואפילו ביטולו). ישנן החלטות של רשמי הוצאה לפועל שקבעו, למשל, שאם החייב מציע דרך יעילה וזולה יותר לפרוע את החוב (כגון תשלום ישיר או העמדת נכס למכירה) במקום הליך יקר ומגושם של עיקול מתמשך – זה מצדיק לעכב את העיקול. השיקול המנחה הוא התכלית של ההליך: מאחר שמטרת ההוצאה לפועל היא גביית החוב, לא ענישת החייב לשם ענישה, כל עוד עיכוב העיקול אינו מסכל את הגבייה אלא אולי אפילו מסייע לה (למשל מאפשר לחייב להתפרנס ולשלם) – הרשם עשוי לראות זאת בעין יפה.

חשוב להבין שהחלטות רשמי הוצאה לפועל הן לעיתים מורכבות מאוד, ותלויות בנסיבות הספציפיות. שני חייבים עם חובות דומים עשויים לקבל החלטות שונות בבקשות עיכוב, אם אחד מהם הראה מסמכים משכנעים והשני לא, או אם לאחד יש משפחה גדולה לפרנס ולשני אין, וכו'. לכן, הצגת המקרה בצורה נכונה היא חיונית. גם כאן, סיוע משפטי מקצועי יכול להדגיש בפני הרשם את הפן האנושי והמשפטי לטובת החייב. עו"ד אורה צימברג, שמכירה מבפנים את דרך החשיבה של רשמי ההוצאה לפועל, יודעת אילו נקודות להדגיש בכל מקרה כדי להגדיל את הסיכוי שהרשם יפעיל את סמכותו לעכב את העיקול.

תוך כמה זמן מתקבלת תשובה והאם ניתן לבקש עיכוב דחוף?

זמן הטיפול בבקשות לעיכוב עיקול עשוי להשתנות, אך ישנם כללים כלליים:

• בקשה רגילה (שאינה דחופה): בדרך כלל, בקשות לעיכוב הליכים נכנסות לתור העבודה של הרשם בלשכה. בלשכות עסוקות, זה עשוי לקחת מספר ימים ועד כמה שבועות לקבלת החלטה, תלוי בעומס. אם נדרש לקיים דיון נפרד במעמד הצדדים (לפעמים הרשם מזמן דיון אם הענין מורכב או אם הוא רוצה לשמוע גם את עמדת הזוכה), הדבר יכול להאריך את התהליך בעוד כמה שבועות. עם זאת, לא פעם רשמי ההוצאה לפועל נותנים החלטות "על סמך הבקשה" עצמה ללא דיון, במיוחד כשהזוכה לא מגיש בזמן התנגדות לבקשה. במצב כזה, ייתכן שתוך ימים ספורים תינתן החלטה (עיכוב או דחייה). החייב או בא כוחו יכולים להתעדכן במערכת הממוחשבת של הוצאה לפועל או במוקד הטלפוני לגבי סטטוס הבקשה.

• בקשה דחופה: במצבים שבהם כל יום (או אפילו כל שעה) קובע – למשל, אם משכורתו של החייב עומדת להיתפס בימים הקרובים, או שהבנק עומד להעביר כספים מעוקלים לזוכה – ניתן ורצוי להגיש את הבקשה במתכונת דחופה. לשכות ההוצאה לפועל נוהגות לטפל בבקשות דחופות לעיכוב הליכים בתוך 24 שעות ממועד הגשתן (ובתנאי שהוגשו בשעות הפעילות; בקשות שמגיעות אחה"צ יטופלו לרוב בבוקר שלמחרת). קיימים מנגנונים גם לטיפול בבקשות דחופות במהלך תקופות פגרה (כגון פגרת חג, בה השירות מצומצם) – כדי שחייב לא ייפגע מעיכוב הנובע מזמני עבודה של המערכת. כאשר מגישים בקשה דחופה, חשוב מאוד לכתוב עליה "דחוף" באופן מובלט ולהסביר מדוע היא דחופה (למשל: "ביום X הקרוב אמור המעסיק להעביר את משכורתי המעוקלת, אבקש להורות לו שלא לעשות כן עד החלטה אחרת"). בבקשות דחופות, הרשם עשוי לתת החלטת ביניים מהירה – כגון צו עיכוב זמני במעמד צד אחד – כדי לעצור את הגלגל לכמה ימים עד בירור מלא. למשל, הרשם יכול תוך יום להורות "ניתן בזאת צו עיכוב זמני עד לדיון שיתקיים בעוד 7 ימים", ובכך להרוויח לחייב זמן.

• הודעה לצדדים: לאחר שהרשם נותן החלטה בבקשה, היא תשלח בדרך כלל לצדדים. אם הבקשה הוגשה דחוף, החייב או עורך דינו צריכים לעקוב ממש בתכיפות ולברר את התוצאה. במקרים מסוימים, במיוחד אם ניתן צו עיכוב דחוף, החייב יצטרך ליידע מיד את הצד השלישי. למשל, אם הרשם החליט בלילה על עיכוב עיקול משכורת, החייב או בא כוחו צריכים בבוקר ליידע את המעסיק (בהמצאת אישור רשמי) שהעיקול עוכב, כדי שהמעסיק לא יעביר בטעות את הכסף. כלומר, גם אחרי קבלת ההחלטה, חשוב לפעול להפיץ אותה לגורמים הרלוונטיים.

בקיצור, תשובה יכולה להגיע במהירות של יום-יומיים (בבקשה דחופה ומוצדקת) או לקחת מספר שבועות (בבקשה רגילה שדורשת דיון). אם המצב דחוף לחייב – אסור להמתין פסיבי! יש להגיש מיד את הבקשה לעיכוב ולוודא שהיא מטופלת כראוי. עו"ד מנוסה, כדוגמת אורה צימברג, תדע למסגר את הבקשה כדחופה במקרים הנדרשים ותוודא שהיא זוכה להתייחסות המהירה הנדרשת.

באילו מקרים יורה הרשם על ביטול או עיכוב של עיקול, ומה קורה אם הבקשה נדחית?

רשם ההוצאה לפועל יכול, לאחר שבוחן את הבקשה ונימוקיה, לקבל אחת מכמה החלטות אפשריות:

• קבלת הבקשה ועיכוב ההליך: במקרה זה הרשם מחליט לעכב את העיקול (או את כל ההליכים). משמעות הדבר היא שהעיקול יוקפא זמנית. אם מדובר בעיקול חשבון בנק, אז לא יתבצעו עיקולים חדשים על כספים שייכנסו לחשבון מרגע מתן צו העיכוב ואילך (אך כספים שכבר עוקלו לפני הצו יישארו מוקפאים בבנק – העיכוב אינו משחרר אותם, אלא אם וכאשר יוחלט מאוחר יותר על ביטול). אם מדובר בעיקול משכורת, אז המעסיק יקבל הוראה שלא להעביר (או אפילו לא לנכות) את סכום העיקול מהמשכורת, עד להודעה חדשה. עיכוב יכול להיות מותנה בזמן (למשל: "ההליכים מעוכבים עד לדיון בערעור ביום X" או "מעוכבים ל-60 יום כדי לאפשר לחייב למכור רכב ולשלם") או מותנה בתנאי (למשל: "מעוכב בכפוף לכך שהחייב ימשיך לשלם 500 ש"ח בכל חודש"). בתום התקופה או בהתקיים התנאי, אם לא השתנה כלום, הזוכה רשאי לבקש לחדש את ההליכים. פעמים רבות, עיכוב הליכים קצוב יוארך אם החייב עומד בתנאיו והנסיבות מצדיקות המשך העיכוב.

• קבלת הבקשה וביטול ההליך (ביטול העיקול): זהו מקרה מתקדם יותר – כאן הרשם משוכנע שיש לבטל כליל את עיקול הבנק או המשכורת. ביטול משמעותו שהפעולה נמחקת כלא הייתה, ומחזירים את הגלגל לאחור. אם החשבון היה מעוקל, ביטול העיקול יביא לכך שהחשבון ישוחרר לפעילות רגילה, והכסף שתפס הבנק – יחזור להיות זמין לחייב (אף כספים שכבר "נתפסו" משוחררים, אלא אם הוחלט אחרת). אם משכורת עוקלה ובוטל ההליך – המעסיק חייב לשלם לחייב את מלוא שכרו (בניכוי רגיל של מס וכד'), כאילו לא היה צו. הרשם יורה על ביטול עיקול במצבים כמו: החוב שולם או הוסר הצורך בעיקול – למשל, החייב הציג הוכחה שהחוב נפרע במלואו (כאן העיקול מיותר ויש לבטלו); או הזוכה עצמו ביקש לבטל – למשל בעקבות הסדר פריסה, הזוכה מסכים שהעיקול יבוטל כדי לתת צ'אנס לחייב (הרשם ייעתר לכך כי אין טעם בהליך גבייה כשהזוכה מסכים לוותר); או במקרה שמתברר שהעיקול הוטל בטעות על נכס שלא שייך לחייב – לעיתים בנקים או מעסיקים מודיעים שהחשבון/המשרה כבר אינו של החייב, ואז אין טעם בעיקול; או כשנמצא שהעיקול בלתי חוקי – למשל, עיקלו לחייב כספים שלפי חוק מוגנים מעיקול (כגון סכום מהשכר הנמוך מהסכום המוגן, או קצבאות מוגנות) – במקרים כאלה הרשם יבטל את העיקול לגבי אותם כספים מוגנים. ביטול עיקול הוא צעד יותר דרמטי מעיכוב, כי הוא מסיים את ההליך הספציפי לחלוטין ולא רק משהה אותו.

• דחיית הבקשה (העיקול נותר בתוקף): אם הרשם אינו משתכנע שהחייב הראה סיבה מספקת, הוא יכול לדחות את בקשת העיכוב. המשמעות היא שהעיקול ימשיך כמתוכנן. הבנק ימשיך להחזיק את הכסף המעוקל, והמעסיק ימשיך לנכות משכר החייב ולהעביר ללשכה. אם היו עיכובים זמניים במהלך הדיון בבקשה – הם יבוטלו, והזוכה יהיה חופשי להמשיך לפעול. מבחינת החייב, דחיית הבקשה היא תוצאה לא רצויה: הוא נותר עם החשבון המעוקל או משכורתו המעוקלת, וחייב להתמודד עם ההשלכות. בשלב זה, עומדות בפני החייב מספר אפשרויות מצומצמות:

  • ערעור על החלטת הרשם: כמו כל החלטה שיפוטית, גם על החלטה לדחות בקשה לעיכוב הליכים ניתן במקרים מסוימים לערער. הערעור בדרך כלל יהיה לבית משפט השלום או המחוזי (בהתאם לסוג ההחלטה והחוק; בהחלטות רשם ההוצאה לפועל לרוב הערעור הוא בזכות לבית משפט השלום או ברשות לבית המשפט המחוזי – תלוי בהקשר, ובענייני משפחה לערכאה המשפחתית המוסמכת). יש להגיש את הערעור במהירות – החוק קובע לרוב 15 או 20 יום להגשת ערעור על החלטות רשם, תלוי בסוג החוב. בערעור ניתן לבקש שוב צו עיכוב, הפעם מבית המשפט, עד להכרעה בערעור. עם זאת, ערעור הוא הליך משפטי לכל דבר, דורש בדרך כלל ייצוג של עורך דין, ולא תמיד בית המשפט ייטה להתערב בשיקול דעת הרשם אלא אם נפלה טעות ברורה. זו אופציה, אך היא לא מובטחת.

  • ניהול ההליך בלי עיכוב: אם לא מערערים או אם גם בערעור לא ניתן סעד, החייב צריך כעת להתמודד במסגרת המציאות שבה העיקול קיים. זה אומר, למשל: להתאים את הוצאותיו להכנסה החלקית אם משכורתו מעוקלת; או למצוא דרך לנהל ענייניו בלי החשבון אם החשבון מעוקל (יש מקרים שחייב פותח חשבון בנק חדש על שם בן משפחה כדי להמשיך לקבל משכורת, אף שזה לא פתרון אידיאלי או חוקי). במקביל, החייב יכול לנסות לחדש מו"מ עם הזוכה כדי לשכנע אותו להסיר את העיקול תמורת הבטחה או תשלום מסוים.

  • צעדים אחרים בהוצאה לפועל: ייתכן שהחייב, משבקשת העיכוב נדחתה, ישקול צעדים אחרים, כמו להגיש בקשה לאיחוד תיקים (אם יש לו מספר רב של חובות) כדי לקבל הגנה רחבה יותר, או אפילו לפנות להליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל) כמוצא אחרון – צעד שכבר יוצא מתחום ההוצאה לפועל הרגיל, אך עשוי להקנות הקפאה של הליכים.

  אם הבקשה נדחתה, זה ללא ספק מצב מאתגר. עו"ד אורה צימברג מציינת שגם כאשר בקשה ראשונה נדחית, לא מדובר בסוף פסוק. ניתן, אם משתנות הנסיבות, להגיש בקשה חוזרת או חדשה. למשל, אם לאחר הדחייה החייב הצליח להשיג סכום כסף משמעותי ומציע לשלם חלק מהחוב – אפשר להגיש בקשה נוספת לעיכוב/ביטול בצירוף העדכון הזה. כמובן, אין "להציק" לרשם בבקשות חוזרות בלי שינוי נסיבות, אך אם יש שינוי של ממש – כמו הסכמה חדשה עם הזוכה, או סיוע כספי שקיבל החייב – בהחלט ניתן לנסות שוב. במידה שלא, החייב יצטרך למקד מאמציו בהפחתת נזקי העיקול ולהסדרת החוב בהקדם האפשרי במסגרת המגבלות.

סיכום: עיקול מהבנק או מהמשכורת הוא מצב מלחיץ, אך החוק וההליכים בהוצאה לפועל מאפשרים נתיבי מילוט מסוימים: בעזרת בקשות מתאימות, לעיתים ניתן לקבל עיכוב זמני, ובמקרים מוצדקים אף להביא לביטול העיקול. הדבר תלוי בנסיבותיו האישיות של החייב, בהתנהלותו, ובשכנוע רשם ההוצאה לפועל כי העיכוב לא יקפח את הזוכה יתר על המידה. במאמר זה הוסברו השלבים, ההבדלים והאפשרויות – אך כל מקרה הוא ייחודי. עו"ד אורה צימברג, מומחית ידועה בתחום ההוצאה לפועל והגנת חייבים, עומדת לרשות חייבים המבקשים סיוע מקצועי. בזכות ניסיונה רב-השנים, היא יודעת לבחון כל תיק לעומק, לייעץ לחייב על הפתרון המתאים (האם לבקש עיכוב, השהייה או ביטול), ולהציג את הטיעונים בצורה המשכנעת ביותר בפני הרשמים. בעזרתה, חייבים רבים הצליחו לקבל החלטות מקלות – מעיכוב עיקולים שאפשר להם "להרים את הראש מעל המים" ועד ביטול הליכים מיותרים – ובכך לצעוד לקראת הסדרת חובותיהם בצורה יעילה והוגנת יותר.

המידע במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל מקרה מומלץ לפנות לעורכת הדין אורה צימברג לקבלת ייעוץ מותאם אישית.