במסגרת הליכים משפטיים – למשל בעת הגשת כתב תביעה או כתב הגנה – צד אחד עשוי לייחס לצד שכנגד מעשים חמורים או התנהלות פסולה, באופן שעלול לפגוע בשמו הטוב. מצב זה מעלה את השאלה: האם אמירות כאלה, שאם היו נאמרות מחוץ לכותלי בית המשפט ייתכן שהיו נחשבות "לשון הרע", יכולות לשמש בסיס לתביעת דיבה? במילים אחרות, האם ניתן לתבוע אדם על לשון הרע בשל תוכן של כתב טענות משפטי? במאמר זה נסביר מהי לשון הרע, כיצד החוק מתייחס להתבטאויות פוגעניות במסגרת כתבי טענות, האם קיימת חסינות לתכנים אלו ומה הרציונל לכך, ונבהיר אם יש גבולות או חריגים לחסינות.

מהי לשון הרע?

"לשון הרע" בהגדרתה המשפטית היא פרסום דברים – כגון ייחוס תכונות שליליות או מעשים מבישים לאדם – העלולים להשפיל אותו, לבזותו בעיני אחרים או לפגוע בשמו הטוב ובמוניטין שלו. חוק איסור לשון הרע מקנה לנפגע מפרסום פוגעני זכות להגיש תביעה אזרחית נגד המפרסם ולדרוש פיצויים על הפגיעה בשמו הטוב.

לשון הרע במסגרת כתבי טענות – עיקרון החסינות

המחוקק הישראלי קבע שישנם פרסומים והיגדים מסוימים שלא ישמשו עילה לתביעת לשון הרע, גם אם הם כוללים תוכן משמיץ. סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מונה רשימה של "פרסומים מותרים" שכאלה. אחד המרכזיים שבהם נוגע באופן ישיר להליכים משפטיים: דברים הנאמרים או נכתבים במסגרת הליך משפטי על-ידי בעלי הדין, באי-כוחם (עורכי הדין) או עדים. כלומר, התבטאויות במהלך דיון בבית משפט, וכן טענות עובדתיות או משפטיות במסמכי ההליך – כגון כתבי טענות (כתב תביעה, כתב הגנה וכד'), תצהירים ומסמכים רשמיים אחרים – כל אלה חסינים מפני תביעות דיבה.

המשמעות היא שאם אדם כותב בכתב התביעה טענה חריפה ופוגענית כלפי הצד השני (לדוגמה: "הנתבע הונה אותי וגנב את כספי"), הצד שהאמירה מופנית כלפיו אינו רשאי להגיש תביעת לשון הרע נפרדת בשל תוכן כתב הטענות. בית המשפט אף ידחה על הסף תביעה כזו, משום שהחוק מעניק חסינות לתוכן שנאמר במסגרת ההליך המשפטי. חסינות זו חלה אפילו אם הדברים קשים או כוזבים, ואף אם נאמרו בזדון. כלומר, בלי קשר למניע או לאמיתות הטענה, ברגע שהפרסום נעשה בקשר להליך משפטי החוק מגן על חופש הביטוי המשפטי המלא של הצדדים ובאי-כוחם.

הרציונל לחסינות בהליך המשפטי

מדוע החוק מעניק חסינות כה רחבה להתבטאויות בהליך משפטי? הסיבה העיקרית היא הגנה על תקינות ההליך וחופש הגישה לערכאות. כאשר צדדים מנהלים תביעה או הגנה, עליהם להיות חופשיים לפרוש את מלוא טענותיהם העובדתיות והמשפטיות ללא חשש מתמיד מפני תביעה נגדית בגין לשון הרע. מערכת משפט יעילה זקוקה לכך שבעלי דין ועדים יוכלו לדבר בכנות ובפתיחות, גם אם דבריהם קשים או בלתי נעימים, כדי שבית המשפט יוכל לברר את האמת. אם כל אמירה חריפה במהלך משפט הייתה חושפת את הדובר לתביעת דיבה אישית, הצדדים ועורכי דינם היו חוששים להציג את טענותיהם בחופשיות – מצב שהיה "מצנן" את הדיון המשפטי ועלול לפגוע בחשיפת האמת המלאה.

החסינות במסגרת המשפט מבטאת את הקדימות שנותן החוק ליעילות ולהגינות ההליך השיפוטי, מתוך הבנה שבמהלך משפט עלול להיגרם נזק תדמיתי מסוים למי מהצדדים, אך זהו "רע הכרחי" כדי לאפשר בירור יסודי וצודק של הסכסוך. חסינות גורפת זו גם מונעת מצב של "משפט בתוך משפט" – היא חוסכת מבתי המשפט את הצורך להכריע תוך כדי הדיון בשאלות משנה של דיבה, ומאפשרת להתמקד בעיקר המחלוקת. רק בסיום ההליך, במסגרת פסק הדין, יקבע בית המשפט אם הטענות בוססו או התבררו כשקריות – והדבר ייעשה לצורך ההכרעה בסכסוך עצמו, לא כעילה לתביעת פיצויים נפרדת.

גבולות החסינות וחריגים אפשריים

כפי שצוין, החסינות על פרסומים בכתבי טענות היא רחבה מאוד, ובפסיקה נקבע שמדובר בחסינות מוחלטת. כלומר, לא ניתן לתבוע כלל בגין תוכן משמיץ שפורסם בהליך משפטי – אפילו אם הדברים נאמרו בזדון או ללא בסיס. עם זאת, החסינות מכסה רק התבטאויות שנעשו תוך כדי ההליך המשפטי או בקשר אליו. ההגנה קיימת כאשר אמירה נאמרה בדיון באולם בית המשפט, נכתבה במסמך שהוגש בתיק או הועברה במסגרת התכתבויות רשמיות הקשורות לתביעה.

המשמעות היא שאם אדם יפרסם את אותן אמירות פוגעניות גם מחוץ להליך – למשל באמצעי התקשורת או ברשת חברתית – פרסום כזה לא יהיה חסין. במקרה כזה, הנפגע מן הפרסום החיצוני יוכל להגיש תביעת דיבה רגילה, משום שהדברים לא נאמרו לצורך ההליך המשפטי אלא הופצו לציבור באופן עצמאי.

בנוסף, החסינות אינה "כרטיס חופשי" להשמיץ ללא גבול בהליך. בתי המשפט מצפים מבעלי דין ומייצגיהם לטעון טענות רלוונטיות לנושא הנדון. אם צד ינצל את כתבי הטענות כדי לכלול בהם השמצות אישיות שאינן קשורות למחלוקת, בית המשפט רשאי למחוק או להתעלם מדברים אלה ואף להטיל סנקציות כגון חיוב בהוצאות משפט. כלומר, אף שלא ניתן לתבוע דיבה על הנאמר בכתב הטענות עצמו, קיימים מנגנונים אחרים המרסנים שימוש לרעה בחסינות.

סיכום

לשון הרע בכתבי טענות היא סוגיה ייחודית שבה החוק למעשה מונע תביעות בשל תוכן משמיץ שנאמר במסגרת הליך משפטי. החסינות הזו נועדה לאפשר הליך שיפוטי חופשי והוגן, שבו כל צד יכול להציג את טענותיו ללא חשש מפני "תביעות משניות" על דברים שנאמרים במהלך המשפט. למרות הסיכון שאדם עלול להיפגע מהאשמות המוטחות בו בבית המשפט, הדין הישראלי מעדיף את תקינות ההליך ואת גילוי האמת על פני מתן סעד בגין פגיעה בשמו הטוב בתוך ההליך.

משרד עורכת הדין אורה צימברג בעל ניסיון רב בדיני נזיקין ולשון הרע, ומעניק ללקוחותיו ייעוץ וייצוג מקצועי בסוגיות מורכבות אלו. אנו בקיאים בהוראות החוק והפסיקה הנוגעות ללשון הרע, כולל התמודדות עם שאלות של פרסומים משמיצים במסגרת תביעות משפטיות. המשרד מלווה את לקוחותיו במסירות ובצמוד לצרכיהם, ופועל ללא לאות להגנה על זכויותיהם ושמם הטוב – כל זאת תוך הקפדה על מקצועיות ודיסקרטיות.