הרשתות החברתיות הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. הן מאפשרות חיבור בין אנשים, שיתוף מידע והתבטאות חופשית – אך למרבה הצער גם עלולות לגרום לפגיעות חמורות בשם הטוב. בעידן שבו "שיימינג" (ביוש פומבי) יכול להתפשט תוך דקות, פוסט מעליב בפייסבוק עלול לגרום לנזק מיידי ומשמעותי. עו"ד אורה צימברג, מומחית ללשון הרע במדיה החברתית, מדגישה כי חשוב לדעת מהן הזכויות והכלים העומדים לרשות נפגעי לשון הרע ברשת, וכיצד לפעול כאשר מוצאים את עצמנו מטרה לפרסום פוגעני.

מהי לשון הרע ברשת?

לשון הרע היא פרסום שעלול להשפיל, לבזות או לפגוע באדם, בעסק או במוניטין שלו. לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, כל ביטוי – בין אם בכתב, בעל-פה, בתמונה או בסרטון – שעשוי לגרום לאדם להיחשב בעיני אחרים בצורה שלילית יכול להיחשב כלשון הרע. ברשתות החברתיות הפוטנציאל לנזק גדול במיוחד, משום שכל פוסט או הודעה עלולים להיחשף לעשרות, מאות, ואף אלפי אנשים בלחיצת כפתור.

חשוב להבין: החוק בישראל אינו מבחין בין אמצעי הפרסום השונים. פרסום מכפיש בפייסבוק, באינסטגרם, בוואטסאפ או בכל פלטפורמה אחרת – דינו כפרסום לשון הרע בדיוק כמו כתבה בעיתון מודפס או שידור ברדיו. העובדה שההוצאה הדיבה מתרחשת באינטרנט אינה מקנה חסינות: בתי המשפט הבהירו שהמרחב הווירטואלי אינו שטח הפקר משפטי, ודיני לשון הרע חלים גם עליו.

דוגמאות נפוצות ללשון הרע ברשתות חברתיות:

• השמצת עסק ללא בסיס: לקוח מפרסם בפייסבוק פוסט על בעל מקצוע: "גנב אותי! שירות נוראי – אל תתקרבו!" – למרות שבפועל לא נערכה כל עסקה בין הלקוח לבין אותו עסק. פוסט כזה, אם הוא שקרי ומבזה, עשוי בהחלט להיחשב לשון הרע נגד בעל העסק.

• האשמות חמורות ללא הוכחה: פרסום בפורום ציבורי או בקבוצת פייסבוק על אדם פרטי: "הוא מטריד נשים, ראו הוזהרתן!" – מבלי שהוגשה תלונה רשמית ומבלי שיש ראיות מוצקות. האשמה מסוג זה, ללא בסיס, עלולה להרוס את שמו הטוב של האדם ולהוות לשון הרע מובהקת.

• חשיפת מידע פרטי באופן פוגעני: שיתוף צילומי מסך מתוך שיחה פרטית (למשל בווטסאפ או במסנג'ר) הכוללים קללות או תוכן מביך, בצירוף תיאור מגמתי ושמות מלאים. הוצאת דברים מהקשרם ופרסומם לציבור בצורה משפילה – עלולה להיחשב כהוצאת דיבה.

• עלבונות והכפשות פומביות: תגובות או סטטוסים הכוללים כינויי גנאי קשים כגון "אפס", "רמאי", "חולה נפש" המופנים לאדם מסוים, במיוחד כשהדברים נאמרים בכוונה לעורר לעג ולפגוע במעמדו בציבור. שילוב של שפה משפילה והפצה לקהל – מהווה מתכון לתביעת דיבה.

דוגמאות אלה ואחרות מתרחשות מדי יום בזירות מקוונות שונות. אמנם נתנו דגש לפייסבוק בשל תפוצתו הרחבה, אך לשון הרע יכולה לקרות בכל פלטפורמה חברתית: פוסט מכפיש באינסטגרם, סרטון בטיקטוק עם תוכן מבזה, הודעה בקבוצת וואטסאפ, ציוץ פוגעני בטוויטר, ואפילו ביקורת שקרית ב-Google Reviews (גוגל לעסקים) – כולם עשויים להוות עילה לתביעת לשון הרע אם מתקיימים בהם אלמנטים של השפלה ופגיעה בשמו הטוב של אדם או עסק.

מתי ניתן להגיש תביעת לשון הרע?

לא כל אמירה פוגענית ברשת תוביל אוטומטית לתביעה מוצלחת – אך במקרים רבים, החוק בהחלט מאפשר לנפגעים לקבל סעד. תביעת לשון הרע אזרחית יכולה להיות מוגשת כאשר מתקיימים התנאים הבאים:

• תוכן שקרי ומשפיל: הפרסום כולל מידע לא נכון או האשמות חסרות בסיס, שהטון שלהן משפיל, מבזה או מביך את הנפגע. למשל, האשמת שווא בביצוע עבירה, תרמית, חוסר מקצועיות קיצוני או תכונות מבזות.

• פרסום לצד שלישי: הדברים נאמרו או נכתבו בנוכחות או בפני אחרים. במילים אחרות, לפחות אדם אחד נוסף (מלבד הנפגע) נחשף לתוכן הפוגעני. בדר"כ ברשת מדובר בעשרות ומאות צופים ויותר, אך אפילו פרסום בקבוצה מצומצמת עשוי להספיק – בתי המשפט פסקו שגם הודעה בקבוצת וואטסאפ משפחתית או קומץ קוראים בפייסבוק נחשב "פרסום" לצורך החוק.

• נזק או פגיעה מהותית: כאשר הפרסום גרם או עלול לגרום לנזק משמעותי – בין אם נזק מוחשי (כגון אובדן עבודה, הפסד לקוחות, פגיעה כלכלית) ובין אם נזק נפשי (עוגמת נפש קשה, השפלה עמוקה, פגיעה במוניטין שדורשת שיקום). לפי החוק, ניתן אף לקבל פיצוי כספי ללא הוכחת נזק ממשי עד לסכום שנקבע (נכון ל-2023, עד כ-70,000 ש"ח לכל פרסום פוגעני), אם בית המשפט משוכנע שהפרסום הוא אכן לשון הרע. במקרים של כוונה לפגוע או מספר פרסומים, בית המשפט רשאי לפסוק עד כפל הסכום (כלומר עד כ-140,000 ש"ח) לכל פרסום, בלי שהנפגע יצטרך להראות נזק כספי ישיר. כמובן, אם הנפגע יכול גם להוכיח נזק כספי או אחר שנגרם לו בפועל כתוצאה מהדיבה – הפיצויים עשויים להיות גבוהים אף יותר.

• היעדר הגנה חוקית לפרסום: החוק מכיר בכמה הגנות אפשריות לנתבע בתביעת דיבה. למשל, אמת דיברתי (הגנת אמת הפרסום) – אם המפרסם מוכיח שהדברים היו אמת והיה בהם עניין ציבורי; או תום לב – אם הפרסום נעשה בתום לב בנסיבות מסוימות (כגון הבעת דעה לגיטימית, ביקורת עניינית וכד'). לכן, תביעה תקום בעיקר כשהתוכן הוא שקרי או חורג מגבול הדעה הלגיטימית, ואין לנתבע הגנות מוצקות. במילים אחרות, ביקורת הוגנת או תלונה מוצדקת ייתכן שתהיה מוגנת, אבל השמצה פראית וחסרת בסיס – לא.

חשוב לדעת: תביעת לשון הרע היא הליך משפטי לכל דבר, וכדאי לפעול במהירות. תקופת ההתיישנות להגשת תביעת דיבה בישראל היא קצרה יחסית – שנה אחת בלבד ממועד הפרסום הפוגעני. לכן, אם נפגעתם מפרסום כזה, אל תדחו את הטיפול בתקווה "שהסערה תחלוף". פעמים רבות ההתעלמות לא מועילה, והנזק לשם הטוב עלול להצטבר. פנייה מהירה לייעוץ משפטי תאפשר לכם להבין את סיכויי התביעה ואת הצעדים שכדאי לנקוט לפני שיחלוף פרק הזמן להגשתה.

לשון הרע בפייסבוק – מקרים ותובנות

פייסבוק היא זירה מרכזית להתרחשות של מקרים כאלה, ולא מעט פסקי דין בישראל עסקו בלשון הרע שפורסמה בפלטפורמה זו. מה מייחד את פייסבוק? ראשית, התפוצה: פרסום בפייסבוק (במיוחד בקבוצות גדולות או פוסטים ציבוריים) יכול להגיע במהירות לקהל רחב. שנית, האפשרות של משתמשים אחרים לשתף את התוכן – פעולה שיכולה להפיץ עוד יותר את הדיבה. שלישית, התוכן נשאר זמין (אלא אם מוסר) וממשיך לצבור צפיות ותגובות. כל אלה גורמים לכך שפוסט מעליב בפייסבוק יכול להסב נזק רב בזמן קצר, והדבר גם בא לידי ביטוי בפסיקות בתי המשפט.

כמה דוגמאות מהמקרים שנדונו בישראל בנוגע לפייסבוק:

• אחריות על שיתוף ולייק: בשנת 2020 קבע בית המשפט העליון תקדים חשוב לגבי פעולות "שיתוף" (Share) ו"חיבוב" (Like) בפייסבוק. זוג משתמשים ששיתפו בפייסבוק פוסט משמיץ על עיתון מקומי נתבעו על ידי אותו עיתון. בית המשפט פסק שגם מי שרק שיתף פוסט פוגעני – נושא באחריות לפרסום המכפיש, למרות שהוא לא המחבר המקורי. אותם נתבעים חויבו בפיצוי (באותו מקרה, 5,000 ש"ח) על חלקם בהפצת הדיבה. לעומת זאת, נקבע שפעולת לייק בלבד לפוסט אינה נחשבת "פרסום" נוסף לצורך החוק, ולכן מי שרק סימן "אהבתי" על תוכן דיבתי לא יישא באחריות ללשון הרע. פסק דין זה של העליון יצר הבחנה חשובה: שיתוף = פרסום מבחינה משפטית, לייק = לא פרסום עצמאי.

• אדמין של קבוצה כחב אחריות: מקרה מעניין אחר עסק במנהל של קבוצת פייסבוק. בקבוצה פתוחה גדולה פורסם באמצע הלילה פוסט מכפיש במיוחד נגד אדם, שטען כי אותו אדם "נתפס בגניבה ופוטר". הנפגע פנה מיידית (תוך שעתיים) למנהל הקבוצה ודרש להסיר את הפוסט הפוגעני. מנהל הקבוצה השהה את התגובה, ואף פרסם הודעה בקבוצה על כך שאחד החברים מאיים בתביעה בגלל פוסט שפורסם – ובאותה הודעה שיתף שוב את תוכן הפוסט המקורי (ללא שם הנפגע, אך בתגובות להודעה נחשף שמו). רק לאחר כמה שעות נוספות הוסר הפוסט המקורי, וההודעה השנייה הוסרה רק מאוחר יותר. בית המשפט קבע שבנסיבות המקרה הזה, למנהל הקבוצה יש אחריות מסוימת: אף כי אינו אשם בפרסום הראשוני (שכן בפייסבוק אדמין לא שולט מראש בכל פוסט), השתהות בהסרת התוכן הפוגעני ויתרה מכך הפצתו החוזרת על ידי האדמין עצמו, הפכו אותו לשותף לפגיעה בשם הטוב. מנהל הקבוצה חויב לפצות את הנפגע (פיצוי שנפסק במקרה זה: 15,000 ש"ח, וכן הוצאות משפט). אמנם צוין שזו אינה הלכה גורפת שכל עיכוב בהסרה יוצר אחריות, אך זהו אות אזהרה למנהלי קבוצות: אם הודיעו לכם על פוסט דיבתי בקבוצה – עליכם לפעול במהירות ובאחריות, אחרת תיתכן חשיפה לתביעה.

• השמצת עסקים ואנשי מקצוע: רשתות כמו פייסבוק משמשות גם מקום לפרסום חוות דעת על עסקים. כאשר ביקורת שלילית חוצה את הגבול והופכת למסע הכפשה שקרי, בתי המשפט נוטים להגן על הנפגע. לדוגמה, בעלת עסק קטן שתבעה אישה שכתבה נגדה פוסט מכפיש ומשתלח (שכונה "שיימינג" קלאסי) – זכתה בפיצויים, לאחר שבית המשפט מצא שהפוסט חסר בסיס ואכן פגע משמעותית בפרנסת העסק. ישנם מקרים נוספים: פרסום פוסט פייסבוק שקרי על שכן או מכר, המייחס לו מעשה מביש או בלתי חוקי, הוביל לתשלום פיצויים לנפגע במסגרת תביעת לשון הרע. המגמה ברורה: כשנעשית התבטאות חסרת אחריות בפייסבוק הפוגעת בשמו הטוב של אדם – מערכת המשפט רואה בכך עילה רצינית לפעולה.

ראוי להדגיש שלא כל תלונה או פוסט שלילי בפייסבוק ייחשבו דיבה. ביקורת יכולה להיות לגיטימית, במיוחד אם היא נכונה או מוגדרת כהבעת דעה סבירה. אך כאשר הטון הופך למתקפה אישית, מילים כמו "נוכל", "שקרן" וכדומה נזרקות ללא הוכחה, או שמועלית האשמה חמורה (כגון הטרדה, גניבה, שחיתות) בלי בסיס – קו אדום נחצה. עו"ד אורה צימברג מציינת שבמקרים כאלו רצוי שהנפגע לא יבליג, אלא ישקול את צעדיו החוקיים, גם כדי לתקן את הרושם הציבורי השגוי וגם כדי להרתיע אחרים מהפצת שקרים דומים.

נזקי לשון הרע – למה חשוב להגיב?

יש מי שחושבים ש"זו רק פגיעה ברגשות, לא נורא" – אבל לשון הרע ברשת יכולה לגרום לנזקים אמיתיים וקשים ביותר. להלן כמה מההשלכות של פרסומי דיבה באינטרנט, הממחישות מדוע אסור להקל ראש בתופעה:

• פגיעה בפרנסה ובעסק: בעלי מקצוע ועסקים קטנים מסתמכים על מוניטין טוב והמלצות חיוביות. פרסום שקרי שמציג עסק כנוכל, רמאי או מסוכן עלול להבריח לקוחות פוטנציאליים ולהרתיע שותפים עסקיים. מקרים רבים הראו כיצד פוסט אחד ויראלי הצליח להסב נזק כלכלי כבד לעסק – ירידה בהכנסות, ביטולי הזמנות וכתם תדמיתי שדורש זמן וכסף למחוק.

• בידוד חברתי ופגיעה אישית: כאשר אדם מוצג ברשת באור שלילי (כגון מושא ללעג, האשמה במעשה מביש, תיוג כבעייתי או "לא יציב"), הוא עלול לחוות התרחקות מצד מכרים, חברים ואפילו בני משפחה. החברה נוטה לסמן ולהוקיע, ולעיתים גם אם הפרסום שקרי – "דבק" מסוים עדיין נשאר. הנפגע עשוי למצוא את עצמו מבודד חברתית בגלל שמועות כוזבות שרצות ברשת.

• נזק נפשי ובריאותי: ההשפלה הפומבית והסערה שסביב פרסום דיבתי עלולות להוביל לחרדה, מתח ודיכאון אצל הנפגע. הידיעה שאחרים קוראים ומאמינים לשקרים עליך גורמת לעוגמת נפש עצומה. היו מקרים קיצוניים בעולם בהם נפגעי שיימינג ברשת שקלו לשים קץ לחייהם או נזקקו לטיפול נפשי ממושך כדי להתגבר על הטראומה. גם אם לא מגיעים למצבים קיצוניים אלה, הפגיעה בכבוד ובשם הטוב היא כאב אמיתי ומוחשי.

• אובדן אמון ציבורי ופגיעה מקצועית: אצל דמויות ציבוריות, בעלי תפקידים או מומחים בתחומם, דיבה ברשת עלולה להרוס קריירה. די בהאשמה שקרית אחת לגבי שחיתות, הטרדה או חוסר מקצועיות – כדי שהציבור יאבד אמון באותו אדם. לעיתים גם לאחר טיהור שמו בבית משפט, קשה להחזיר את הגלגל לאחור, כי הזיכרון הציבורי שומר את הכותרת השלילית. כך, מורים, רופאים, בעלי תפקידים ועוד מצאו עצמם נפגעים אנושות מהפצת שקרים ברשת, והדימוי שלהם בעיני הקהל נפגם.

לכן, חשוב להגיב ולטפל במקרי לשון הרע ולא לתת להם "להיעלם מעצמם". התעלמות אינה מבטיחה שהשמועה תיעלם; להפך, לעיתים שתיקה נתפסת כהסכמה או אישור עקיף למה שנאמר. פעולה מהירה – כמו הבהרה פומבית, דרישה לתיקון, או פנייה משפטית – יכולה לצמצם את התפשטות השקר, להזהיר את המפרסם ומי ששיתפו, ולהראות לסביבה שהדברים אינם נכונים. כמובן, חשוב שהתגובה תהיה מחושבת ונכונה, כפי שנפרט מיד, כדי לא להחריף את המצב.

איך מתמודדים עם פרסום פוגעני? – מדריך מעשי

כאשר מתפרסם עליכם (או על העסק שלכם) פוסט פוגעני ברשת החברתית, הפעולות שתנקטו בשעות ובימים הראשונים קריטיות. להלן מדריך בשלבים כיצד להתמודד נכון עם לשון הרע ברשתות החברתיות:

1. תיעוד מיידי של הפרסום: לפני הכל, צלמו מסך (Screenshot) של הפוסט, התגובה או ההודעה הפוגענית. ודאו שהתמונה כוללת את התוכן המלא, שם המפרסם, התאריך והשעה, וכן מספר הלייקים/שיתופים ותגובות אם יש. אם זו תגובה בתוך שרשור – צלמו גם את ההקשר (הפוסט הראשי). התיעוד קריטי כיוון שהמפרסם עלול למחוק או לערוך את הדברים מאוחר יותר. צילום המסך ישמש ראיה במידת הצורך להליכים עתידיים. מומלץ גם לשמור קישור (URL) לפרסום, אם הפלטפורמה מאפשרת זאת, או להעתיק את הטקסט המלא לקובץ. זכרו: מה שבאינטרנט היום – עלול להיעלם מחר, לכן תגבו הכל.

2. הימנעו מתגובה אימפולסיבית בפומבי: טבעי שפרסום מכפיש יעורר בכם זעם, עלבון או רצון מיידי להגיב ולתקוף בחזרה. אולם, תגובה פומבית פזיזה עלולה להחמיר את המצב. כניסה לוויכוח סוער עם המעליל מעל דפי הרשת עשויה רק להסב את תשומת הלב של עוד אנשים לתוכן הפוגעני, לגרור התלהמות נוספת, ואף לחשוף אתכם לאמירות שבהמשך תתחרטו עליהן. במיוחד יש להיזהר לא "לרדד" את עצמכם לרמה של המפרסם – אם גם אתם תגיבו בקללות או בהשמצות, אתם עלולים להסתבך נגדו בתביעת נגד. עדיף לא לענות מיד בפומבי. קחו נשימה, התייעצו בפרטי עם אדם קרוב או עם עורך דין לפני כל צעד פומבי. לעיתים עדיף לתת לפרסום לשקוע ללא תגובה שלכם – כדי לא להוסיף שמן למדורה – ובעת ובעונה אחת לפעול בדרכים אחרות כמו דיווח והליכי הסרה (ראו הסעיפים הבאים).

3. דיווח ובקשת הסרה בפלטפורמה: לכל רשת חברתית וכלי מקוון יש כללי שימוש ומנגנונים לדיווח על תוכן פוגעני:

   • בפייסבוק ובאינסטגרם: ניתן ללחוץ על התפריט ליד הפוסט/תגובה ולבחור "דיווח" (Report). תחת הקטגוריות, תוכלו לציין שהפוסט מהווה הטרדה או דבר שנאה. אמנם "לשון הרע" כשלעצמו אינו קטגוריה טכנית בדיווח, אבל תכנים פוגעניים עשויים להפר את כללי הקהילה (למשל, "Bullying or Harassment"). אם דיווחים מרובים יוגשו או אם התוכן בוטה מאוד, ייתכן שפייסבוק/אינסטגרם יסירו את הפוסט או יגבילו את כותבו. בנוסף, אם הפוסט בקבוצה מנוהלת – פנו למנהלי הקבוצה ובקשו מהם להסיר את התוכן הפוגעני. מנהל אחראי יעדיף למחוק תוכן בעייתי כדי למנוע חשיפה לאחריות וכדי לשמור על תרבות דיון נאותה.

   • בטוויטר (X): קיימת אפשרות "Report Tweet" עם קטגוריות דומות, כולל דיווח על תוכן פוגעני או מטעה.

   • בוואטסאפ: המצב מורכב יותר, כי מדובר בצ'אט פרטי. אם ההודעות המכפישות הן בקבוצת וואטסאפ, אפשר לפנות למנהל הקבוצה (אם יש) ולדרוש ממנו להסיר הודעות מסוימות או להסיר את מי שמפיץ לשון הרע. בגרסאות וואטסאפ עדכניות, גם מנהל קבוצה יכול למחוק הודעות של אחרים. אם אין מנהל פעיל או שמדובר בקבוצה בה כל אחד שווה זכויות – שקלו לפרסם הודעה מתונה המבהירה שהדברים שנאמרו אינם נכונים/מופרכים, בלי להיגרר להשמצות נגדיות. במקרים חמורים אפשר גם לדווח על משתמש בוואטסאפ (לחסום ולדווח), אך בפועל דיווח לוואטסאפ עשוי רק לסמן את המשתמש בפני החברה ולאו דווקא להביא להסרת התוכן בקבוצה.

   • בגוגל (ביקורות לעסק): אם מישהו השאיר ביקורת שקרית ומשמיצה בדף העסק שלכם בגוגל (Google לעסקים/Google Maps), תוכלו ללחוץ על סמל דגל ליד הביקורת ולדווח עליה כבלתי הולמת. רצוי לנמק מדוע הביקורת מפרה את המדיניות (למשל "תוכן פוגעני או הטרדה"). גוגל לעיתים מסירה ביקורות שפוגעות במדיניות, אך התהליך אינו מובטח. במקביל, שקלו להשיב לביקורת בפלטפורמה בנימוס, למשל: "צר לנו, אך נראה שלא ניתן לזהות מקרה כזה אצלנו. ייתכן שמדובר בטעות או בזיהוי עסק שגוי." תגובה מתונה מצידכם יכולה לאותת לקוראים שהביקורת בעייתית בלי להיגרר לעימות חזיתי.

   זכרו שמנגנוני הדיווח וההסרה אינם תחליף מוחלט לפעולה משפטית, אך הם צעד ראשון שכדאי לנסות. לעיתים המפרסם עצמו, אם יבין שהתוכן עלול להביא לחסימתו ברשת, יעדיף למחוק את הדברים. בכל מקרה, בצעו את הדיווח לאחר שתיעדתם הכל (כדי שאם התוכן ייעלם, עדיין תהיה לכם ראיה למה שהיה).

4. פנייה פרטית למפרסם (בזהירות): במקרים מסוימים, במיוחד אם המפרסם הוא מישהו מוכר לכם ולא "טרול" אנונימי, ניתן לשקול לפנות אליו באופן פרטי. למשל, לשלוח הודעה או להתקשר ולבקש שיוריד את הפוסט הפוגעני. גישה עניינית ולא מתלהמת יכולה לעבוד אם מדובר באדם שפועל מהתרגשות רגעית או כעס חולף. יש אנשים שכאשר פונים אליהם בשקט "אחד על אחד" ומבהירים להם את חומרת מה שעשו – מוכנים להתנצל ולהסיר את הפרסום. עם זאת, יש לנקוט בזהירות: אם מדובר באדם עוין או מי שעשה את הפרסום בכוונת זדון, עימות ישיר עלול להידרדר. כמו כן, שימו לב שכל מה שתכתבו לו עשוי להיות בעתיד חלק מראיות (למשל, אם תאמרו משהו שעלול להתפרש כהודאה או אמירה פוגענית מצידכם). לכן, צעד זה תלוי בהכרתכם את הסיטואציה. לעיתים עדיף שהתקשורת הישירה תיעשה באמצעות עורך דין – ראו בסעיף הבא.

5. התייעצות עם עורך דין מומחה ללשון הרע: צעד זה הוא מהחשובים ביותר – ורצוי לעשותו מוקדם ככל האפשר בתהליך. פנו לעורך דין בעל ניסיון בתחום לשון הרע, כגון עו"ד אורה צימברג, המתמחה בלשון הרע במדיה החברתית. עורך דין מיומן יוכל:

   • להעריך את המקרה משפטית: האם הפוסט המדובר אכן עונה להגדרת "לשון הרע" מבחינת החוק? האם יש למפרסם הגנה אפשרית (למשל, טענה כי אמר אמת)? מהי עוצמת הנזק ומה הפיצוי שתוכלו לדרוש?

   • להמליץ על צעדי המשך: לעיתים, לפני ריצה לבית משפט, כדאי לשלוח מכתב התראה רשמי באמצעות עורך הדין למפרסם. מכתב זה דורש מהאדם להסיר את התוכן הפוגע לאלתר, לפרסם תיקון/התנצלות, ובמקרים מסוימים אף לשלם פיצוי, אחרת ינקטו הליכים משפטיים. מכתב משפטי רשמי, הנוסח על ידי עו"ד אורה צימברג או מומחה אחר, מבהיר למפרסם ששמו הטוב של הנפגע מוגן בחוק. לא פעם מקבל המכתב ייבהל מהאפשרות של תביעה ויבחר לסגת – ימחק את הפרסום ואולי אפילו יתנצל – כדי להימנע מהסתבכות יקרה בבית משפט.

   • לייצג ולפעול משפטית במידת הצורך: אם המפרסם מסרב לשתף פעולה או אם הנזק כבר נגרם וההתנצלות לא מספיקה, עורך הדין יכין ויגיש תביעת לשון הרע לבית המשפט המוסמך. התביעה תפרט את עובדות המקרה, תבסס את עוולת הדיבה ותדרוש פיצוי כספי בגין הנזק (ולעיתים גם סעדים נוספים כמו צו להסרת התוכן או פרסום תיקון פומבי). עו"ד מנוסה ידע גם כיצד לאסוף ראיות נוספות (למשל, תצהירים מעדים שראו את הפוסט, חוות דעת על הנזק וכו') ולנווט את ההליך להשגת התוצאה הטובה ביותר עבורכם.

6. שקילת צעדים נוספים (במקרים חמורים): במצב של לשון הרע קיצוני, ייתכנו עוד אפשרויות. למשל, אם הפוסט מלווה באיומים או הטרדה מתמשכת, אפשר לשקול הגשת תלונה במשטרה (אמנם לשון הרע כשלעצמה היא גם עבירה פלילית נדירה יחסית, אבל איומים או הטרדה אסורים פלילית בפני עצמם). כמו כן, במצבים בהם הפוסט ממשיך להתפשט וגורם נזק מידי, ניתן יחד עם הגשת התביעה האזרחית לבקש צו מניעה זמני מבית המשפט שיורה למפרסם (ולפעמים לצד שלישי כמו פייסבוק) להסיר את התוכן לאלתר, עוד לפני סיום המשפט. בתי המשפט לא ממהרים לצנזר פרסומים בלי דיון מלא, אך אם ברור לכאורה שמדובר בדיבה חמורה ושכל יום שהפוסט באוויר מחריף את הנזק – בית המשפט עשוי להיעתר. עו"ד אורה צימברג תדע לייעץ אם מקרה מסוים מצדיק בקשה כזו. בכל אופן, כל צעד חריג כדאי לעשות בליווי משפטי ולא על דעת עצמכם.

נקודה למחשבה: ההתמודדות עם לשון הרע ברשת דורשת לעיתים סבלנות ואורך רוח. הליכים משפטיים לוקחים זמן, ולעיתים עד שפסק הדין יגיע – הנזק החברתי כבר נעשה. לכן, המטרה היא לטפל לא רק בזירה המשפטית אלא גם בזירה הציבורית: לשקם את שמכם הטוב. זה יכול לכלול פרסום פוסט הבהרה מצידכם (בתזמון ובאופן שיוסכמו עם עורך הדין), הפעלת תמיכה מצד חברים שיגיבו לטובתכם, או צעדי מיתוג חיובי נגדיים (למשל, עיסוק במדיה חיובית שמראה את הצד שלכם). בכל מקרה, אל תישארו לבד עם הפגיעה – קבלו תמיכה משפטית, רגשית ומעשית כדי לעבור את המשבר.

לשון הרע ברשתות חברתיות אחרות: אינסטגרם, וואטסאפ, גוגל ועוד

כאמור, אף שרבים מהתקדימים המשפטיים מתייחסים לפייסבוק, עקרונות לשון הרע חלים באותה מידה על כל זירה דיגיטלית שבה אנשים מתקשרים. נסקור בקצרה כמה היבטים בפלטפורמות נוספות:

• אינסטגרם וטיקטוק: ברשתות מבוססות תמונות וסרטונים, לשון הרע יכולה להתבטא בכיתוב פוגעני, בהאשמות בסרטון, בתגובות מעליבות או אפילו בעריכה מגמתית של תמונה באופן שמשפיל אדם. לדוגמה, אם משתמש באינסטגרם מפרסם "סטורי" שבו הוא מאשים בעל עסק בהונאה ללא הוכחות – זו דיבה לכל דבר. כנ"ל בטיקטוק: סרטון ויראלי שמציג אדם פרטי כ"גנב" או "מטריד" כשאין אמת בדבר – יכול להביא לתביעה. חשוב להבהיר: הגנת "הומור" או "סאטירה" לא תמיד תעמוד אם חורגים מגבול הטעם הטוב ומציגים דברי שקר כמוחלטים.

• וואטסאפ וטלגרם (קבוצות צ'אט): אנשים נוטים לחשוב שמה שנכתב בקבוצה "סגורה" הוא חסוי או לא כפוף לדין, אך זו טעות. כפי שראינו, בתי המשפט כבר פסקו פיצויים משמעותיים בגין השמצות בוואטסאפ. דוגמה בולטת: גננת פרסמה בקבוצת הורי הגן האשמות קשות נגד סייעת שעבדה אצלה בעבר (האשימה אותה בשיטות חינוך פסולות, בניסיון לפגוע בעסק הפעוטון שהקימה הסייעת). בית המשפט קבע שפרסום כזה בקבוצה, גם אם אין בו מאות אנשים אלא עשרות, מהווה לשון הרע חמור בנסיבות העניין – וחייב את הגננת לפצות את הסייעת בסכום של 35,000 ש"ח על הפגיעה בשמה הטוב. במקרה אחר, שהגיע אף הוא לבית משפט, הופץ בוואטסאפ של הורים בגן צילום של ילד עם טענה כי אותו ילד "אלים ומטריד" – והדבר הוכר גם כלשון הרע ופגיעה בפרטיות, כאשר ההורה המפרסם חויב בפיצוי (באותו מקרה כ-20,000 ש"ח). מסר ברור עולה מן הפסיקה: קבוצת וואטסאפ נחשבת "פרסום לכל דבר". גם אם זו קבוצה משפחתית או פנימית, אם מופץ בה שקר מבזה – הדובר עלול לשאת באחריות. אפילו בחוג משפחתי, הייתה תביעה מפורסמת שבה גיסה כינתה את גיסה "בוגד" בקבוצה המשפחתית – ודבר זה הסתיים בבית המשפט. לכן, אל תחשבו שאם העלילו עליכם בוואטסאפ "רק מול כמה אנשים" זה לא עניין לתביעה – לפעמים זה בדיוק ההיפך, כי הנזק בקרב המכרים הקרובים עלול להיות כואב במיוחד.

• ביקורות גולשים באינטרנט (Google, פורומים, טוקבקים): בתקופה שבה רבים בודקים המלצות וחוות דעת ברשת לפני רכישה או התקשרות עם בעל מקצוע, ביקורת שלילית שקרית היא מסוכנת. עסק יכול למצוא את עצמו מתמודד עם ירידה חדה בהזמנות בגלל ביקורת אחת כוכב אחד "אזהרה: הם רמאים וגנבים!" שכתב מתחרה אנונימי או לקוח כועס. גם כאן – חוק לשון הרע חל. היו מקרים שבתי עסק הצליחו לאתר את כותב הביקורת ולתבוע אותו בהצלחה על הוצאת דיבה. כמובן, אתגר מיוחד קיים בזיהוי כותבים אנונימיים; יש אפשרות לבקש מבית המשפט צו לחשיפת פרטי המפרסם (למשל באמצעות פנייה לגוגל או לאתר בו נכתבה הטוקבק הפוגענית), אם כי לא תמיד חברות האינטרנט משתפות פעולה בקלות. עו"ד מיומן יוכל לייעץ גם בנושא זה. מכל מקום, הנקודה החשובה: גם תגובה בפורום ציבורי או קבוצת פייסבוק מקומית, או ביקורת באתר אינטרנט – אם היא עוברת את הגבול והופכת להכפשה שקרית – עלולה לגרור אחריה אחריות משפטית.

• פלפטפורמות נוספות: טוויטר (כיום X) כבר ראתה תביעות דיבה בין משתמשים, יוטיוב – למשל במקרה של יוטיובר שהכפיש איש ציבור בסרטון – גם שם אפשרי לתבוע, ועוד. בכל מקום שבו אדם יכול לתקשר מסר עם קהל – חל עיקרון האחריות לדברים.

לסיכום סעיף זה: לא חשוב ה"ערוץ" שבו נאמרו הדברים – פוסט בפייסבוק, סטורי באינסטה, הודעה בוואטסאפ או ביקורת בגוגל – העיקר הוא התוכן. אם התוכן שקרי ומזיק, החוק רואה בו עוולה שעשויה להצמיח פיצוי. למעשה, עו"ד אורה צימברג וצוותים משפטיים המתמחים בלשון הרע מטפלים כיום בתביעות שיימינג מכל הסוגים: החל ממקרי שיימינג בין שכנים בקבוצת פייסבוק, דרך השמצות בין בני משפחה בצ'אט, ועד הכפשות מסחריות בין מתחרים ברשת. המודעות לנושא רק הולכת וגדלה, ובתי המשפט מגלים הבנה לנזק האמיתי שנגרם לנפגעי דיבה במרחב הדיגיטלי.

עו"ד אורה צימברג – מומחית ללשון הרע במדיה החברתית לצידכם

פגיעה בשם הטוב, במיוחד כשהיא מתרחשת בזירה הפומבית של הרשתות החברתיות, היא אירוע מטלטל ומורכב. עו"ד אורה צימברג היא בעלת ניסיון רב בהתמודדות משפטית עם מקרים כאלה, ונחשבת לאוטוריטה (סמכות מובילה) בתחום תביעות לשון הרע במדיה החברתית. לאורך השנים טיפלה עו"ד צימברג במגוון תיקים של דיבה מקוונת – בפייסבוק, אינסטגרם, וואטסאפ, טיקטוק, פורומים מקוונים ועוד – וסייעה ללקוחותיה להגן על שמם ולזכות בפיצויים המגיעים להם.

משרדה של עו"ד אורה צימברג שם דגש על פעולה מהירה ונכונה במקרים של פגיעה ברשת. עם הפנייה למשרד, תקבלו ייעוץ ראשוני על הצעדים המידיים (כמו שראינו: תיעוד, הסרה, מכתב התראה) ולאחר מכן ילווה אתכם צוות המשרד בהחלטה על המשך הדרך. לא כל מקרה חייב להסתיים בבית משפט – לפעמים די בהתערבות משפטית נכונה כדי ליישב את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט. במקרים אחרים, כשנדרשת הכרעה שיפוטית, המשרד מתמחה בניהול תביעות לשון הרע בכל הערכאות, במקצועיות, יסודיות ושמירה על האינטרסים שלכם.

חשוב לזכור: הנזק ממעשה דיבה יכול ללוות אדם או עסק זמן רב, אבל יש מה לעשות כדי לתקן. פנייה לייעוץ משפטי אצל מומחה בתחום, כדוגמת עו"ד צימברג, היא הצעד הנכון כדי להחזיר לעצמכם את השליטה על המוניטין שלכם. אם נתקלתם בפוסט מעליב בפייסבוק או בכל פרסום משמיץ אחר כלפיכם – אל תישארו לבד במערכה. עו"ד אורה צימברג וצוותה עומדים לצידכם, ינתחו יחד את המצב ויתוו את האסטרטגיה המשפטית המתאימה ביותר לפתרון הבעיה ולהשבת כבודכם.

בסופו של יום, המאבק על השם הטוב ברשת הוא שילוב של צעדים משפטיים, טכניים ואנושיים. עם הליווי הנכון והידע כיצד לפעול, תוכלו למזער נזקים, לקבל הכרה בעוול שנגרם לכם ואפילו פיצוי שיסייע לתקן את הפגיעה. עו"ד אורה צימברג תשמח לספק לכם את הכלים והגיבוי המשפטי במאבק הזה, מתוך הבנה עמוקה של עולם הרשתות החברתיות ודיני לשון הרע גם יחד.

מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני. בכל מקרה של חשד ללשון הרע או פרסום פוגעני ברשת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי אצל עורכת הדין אורה צימברג.